אם מתייחסים למשמעות המודרנית-ספרותית של המילה לימובו, היא באה לתאר מצב של אדם או מיזם הנמצאים בקיפאון עד שפעולה חיצונית תניע אותו. מהדרך שעשיתי, אני כבר יודעת לזהות את המקום הזה. אני גם יודעת לא להלחץ. משהו מתרחש, זה לא באמת קיפאון, כי מתרחשת תנועה. אבל נדרשת שם עצירה או עשייה אחרת. בניגוד ל"זמן קוקון" שהוא אצלי התכנסות מרוגשת כי משהו מתבשל ואז מתרחשת יציאה/לידה שמלווה בהגעת פרפרים פיזיים וגם בבטן, "זמן לימבו" הוא הסתגרות מתישה. תחושת ריקנות מלווה אותך, כי כל מה שריגש אותך עד כה, כבר לא. כי את נדרשת לעשות משהו, אבל לא מסוגלת.
ובמקביל יש את החיים עצמם שלא מתחשבים בשום דבר אחר. כמו נהר גדול הם סוחפים את הסירה שלך. את יכולה לנסות להתנגד, לחתור נגד הזרם, את יכולה לפעמים לנווט לאיזה מפרצון שקט, אבל את תמיד חוזרת לנהר חייך. הנהר לא מתחשב ב"זמן לימבו" או ב"זמן קוקון". הוא זורם. זו המהות שלו.
סימנים לכך שאת בזמן לימבו:
* את מתמכרת לסדרות בטלויזיה / צופה בסרטים דביליים
* את פועלת על אוטומט
* את מרגישה צורך להפסיק טיפול שעזר לך
* כל העשייה המקצועית שלך נעצרת (הקורס לא מתמלא, המטופלים לא מגיעים ועוד)
* לא בא לך לכתוב בפייסבוק
* הלימודים שהתלהבת מהם ורצית להרשם כבר לא מלהיבים ואין לך חשק ללמוד כלום
* העשייה מסביבך לא מעניינת אותך
* את חושבת "שרק יעזבו אותי בשקט"
* אין לך מושג מה את רוצה (חוץ מאולי סושי)
הפעולה החיצונית שמניעה אותך החוצה מ"זמן הלימבו" יכולה להיות כל דבר. לפעמים, זה הנהר, לפעמים זו תובנה שמגיעה, לפעמים זה משהו שקראת ונגע בך. זה יכול להיות כל דבר. אצלי זה מפגש עם חברות שמאירות את הבליינדספוטס שלי ומאפשרות לי להאיר את הבליינדספוטס שלהן. ואצלך? אם את מרגישה בלימבו עכשיו, כתבי לעצמך דבר אחד קטן שתוכלי לעשות היום/השבוע, משהו שאינו חלק מהשגרה הרגילה שלך, משהו רק בשבילך. (נכתב בפברואר 2019)